פארדוקס הבחירה וההצלחה של אפל

הכל התחיל במייל שקיבלתי מנגה, סוג של מייל תפוצת נאטו כזה, רק איכותי מאוד שמרכז כמה וכמה נושאים יוצאים מהכלל.

בין הקישורים היה שם קישור להרצאה ב TED שהעביר פרופסור בארי שווארץ (Barry Schwartz) ב 2005 שדנה בפארדוקס הבחירה, אנסה להעביר במספר משפטים את עיקרי ההרצאה (כ 20 דק' - אם יש לכם זמן לכו לצפות) מכיוון שהמסקנות שאליהן מגיע בארי העלו לי מספר רעיונות לגבי ההבדל המהותי (לטעמי) בין משתמשי מק למשתמשי PC ומדוע הגישה של אפל גורמת למשתמשים שלה להרגיש טוב יותר לגבי הבחירה שלהם באפל.

הנקודה הבסיסית שממנה מתחיל פרופ' בארי היא שהעולם המערבי מאמין שעל מנת שלאנשים יהיה טוב בחייהם צריך להביא את החופש למקסימום, אם להשתמש בסופלטיבים 'אנשים חופשיים חיים חיים טובים יותר'.
מאחורי המשפט הזה עומדת ההנחה (ההגיונית) שאם לאנשים יש חופש בבחירות שלהם הם יכולים לנווט את חייהם בצורה כזו שתתאים לצרכים ולרצונות שלהם ובסופו של דבר הם יוכלו לכוון את חייהם למקום טוב ומאושר יותר.

במבט ראשון זה נשמע הגיוני מאוד - כולנו רוצים להיות אדונים לגורלנו ולקבוע מה ומתי נעשה כל זמן ודבר, אבל בהסתכלות מעמיקה יותר, לדבריו של הפרופ', נראה שלא הכל ורוד.
איפה הבעיות מתחילות? - כשמספר האפשרויות מתחיל לגדול, בארי נותן מספר דוגמאות לעניין ובאחת מהדוגמאות הוא מספר על חווית קניית ג'ינס.

פרופ' בארי מספר על הימים בהם ג'ינס הגיע במידה אחת, הוא לא היה יותר מדי נוח, או יותר מדי יפה ולקחו לא מעט כביסות ולבישות על מנת שהמכנס יקבל את צורה נורמאלית.
לכשהגיע הזמן להחליף את הג'ינס ובארי נכנס לחנות ג'ינסים וביקש ג'ינס חדש המוכר הפתיע אותו במבול שאלות לגבי הג'ינס שהוא מעדיף, איזה גיזרה, איזו צביעה איזה חיתוך וכו' מעל 100 ג'ינסים שונים היו בחנות ולקח לו קרוב לשעה למדוד לבחור ולבסוף לקנות את הג'ינס.

הסיפור הזה נגמר בטוב - אבל הרבה מאוד פעמים מספר רב של אפשריות מביא אנשים לשיתוק, הם םשוט לא מסוגלים לקבל החלטה ולכן הם לא לוקחים אף אחת.

ממשיך פרופ' שווארץ ומספר שהג'ינס שלבסוף קנה הוא ללא ספק הג'ינס הכי יפה והכי מתאים שהיה לו מעולם, אבל הוא לא היה הג'ינס המושלם - והעובדה הזו גרמה לו להרגיש רע, יותר רע מהתקופה ההיא כשהיתה רק אפשרות בחירה אחת.

מספר רב מאוד של אפשרויות גורם לנו הצרכנים להעלות את הציפיות שלנו מהמוצר, אנחנו בטוחים שאם יש מעל 100 סוגים שונים של ג'ינסים בטוח נמצא אחד שיהפוך אותנו לדוגמן, וכשזה לא מתממש האכזבה גדולה מאוד.
אבל הבעיה לא נגמרת בזה, מכיוון שהאפשרויות היו שלנו, ולנו היה החופש לבחור בינייהן אנחנו מוצאים את עצמו אשמים במצב - וזה גרוע הרבה יותר - כי לא חשוב מה נבחר (וכבר הסכמנו שזה כנראה לא יהיה מושלם) נצא בתחושה של החמצה.

כשסטיב ג'ובס חזר לאפל ואפל היתה כבר על הקרשים הדבר הראשון שהוא עשה זה צמצם באופן משמעותי את כמות דגמי המחשבים השונים שאפל מוכרת ועד היום הקו הזה נשמר בקפדנות.

אם אתה רוצה מחשב שולחני יש לך את המקמיני הזול או את האיימק הנוצץ וגם הוא מגיע ב 20 או 24 אינטש - בחירה שמחולקת בצורה מדוייקת לפי פלח שוק - לא תמצאו כמעט אנשים ששואלים את עצמם האם לקנות מקמיני או איימק - החלוקה ברורה לגמרי.

יש בדיוק 4 סוגים שונים של מחשבים ניידים כאשר הם פונים ל 3 פלחי שוק שונים - אם אתה סטודנט כנראה שתקנה את המקבוק, אם אתה מנכ"ל עשיר המקבוק אייר הוא הבחירה שלך ואם אתה מקצוען בדרכים כנראה שאתה הולך על המקבוק פרו.

קהל המק המשולהב לא מקל על אפל בתחום הזה וכל החלטה של החברה עוברת עם ביקורת נוקבת, אם על הורדת ה FireWire ממחשבי המקבוק ועד העובדה שהסוללה במקבוק פרו 17 אינטש החדש נמצאת בתוך המחשב ואינה ניתנת להחלפה - אבל העובדה שהקהל מעביר ביקורת נוקבת על אפל היא סוד הקסם - האחריות לבחירה אינה על המשתמשים עצמם היא על החברה וברגע שבו היחיד קיבל החלטה לקנות מק הוא לא יכול לטעות מכיוון שאין לו שום אפשרות אחרת.


החופש שאפל מציגה לנו הוא קטן מאוד אבל כנראה מספיק על מנת לתת לנו את התחושה שלו, קחו לדוגמה את האייפון.
יש רק דגם אחד של טלפון לאפל והוא מגיע ב 3 גדלים שונים, 8, 16 או 23 גיגה בייט ובשני צבעים שחור לבן.
כאשר אנחנו באים לבחור את הטלפון שלנו מבית אפל החופש שיש לנו לבחור היא ממש לא רלוונטי, סביר להניח שהגודל יתמלא בכל מקרה והצבע הוא משהו שדי ברור לנו מה אנחנו רוצים - אבל מרגע הקנייה אנחנו שמחים בחלקנו מכיוון שלא יכולנו לקנות משהו אחר - פשוט אין משהו אחר!

קניית מחשב בעולם ה PC הוא משימה בילתי אפשרית כמעט - כלכך הרבה יצרנים עם כלכך הרבה מוצרים שונים שכל אחד היה הולך לאיבוד בתוך המבחר העצום ובתוך הרצון לקנות את המתאים ביותר לעצמו.

אני לדוגמה חושב כבר כמה שנים (כן כן שנים) לקנות טלווזיה חדשה הביתה וכל פעם אני מוצא את עצמי קורא עשרות ביקורות ושירשורים בפורומים על מנת למצוא את הטלוויזה המתאימה לי בדיוק, פלאסמה או LCD בגודל כזה או אחר, עם 100 הרץ או עם מעבד תמונה חדש ומיוחד ועוד ועוד ועוד..
עושר האפשרויות האילו מביא אותי לשיתוק ומחזיר אותי לנקודת האפס - עד שעוברת עוד שנה ואני מתחיל את החיפוש מחדש.

אני די בטוח שאפל עובדת ככה מבחירה והבחירה הזו עושה לנו ולה טוב.
אנחנו שלמים עם המוצרים שאנחנו קונים מכיוון שברור לכולנו שאנחנו רוצים לעבוד עם OS X ואין לנו שום דרך אחרת חוץ מלקנות את החומרה של אפל.

אם יש לכם מחשבות בנושא - תרגישו חופשיים להשאיר תגובה.

ה iPhone מוכן ל PrimeTime - או למה אני מרוצה מקניית האייפון

את הפוסט הזה כתבתי בפורום, אחרי שגולש שאל אם אייפוד טאצ יכול להחליף את הפאלם שלו.
החלטתי לענות בדוגמא ולספר מה בדיוק אני עושה עם האייפון שלי, לכשסיימתי וקראתי את מה שכתבתי הבנתי שהאייפון עושה בישבילי הרבה - ואני ממש מרוצה מהקנייה הזו - אז החלטתי לחלוק את זה גם איתכם.

"את המוסיקה שלי אני מסנכרן בבית, יש לי רשימת השמעה שכוללת כ 1200 שירים, הם השירים שאני הכי אוהב (4 או 5 כוכבים), אבל מכיוון שיש הרבה יותר כאילו האייפון לוקח רק את אלו שלא שמעתי הכי הרבה זמן - בישביל הגיוון.

מכיוון שלפעמים בא לי איזה שהוא שיר ספציפי - או שאני מדבר עם מישהו על אלבום או להקה ורוצה להשמיע משהו יש לי על האייפון את SimplifyMedia שמאפשר לי לנגן את המוסיקה שיש לי בבית ישירות באייפון - מכל מקום (כל עוד יש חיבור אינטרנט - מה שרשת דור שלישי עושה כמעט בכל מקום)

בנוסף לכך האייפון לוקח את כל הפודקסטים שאני שומע / רואה (פודקסטים הן תוכניות רדיו וטלוויזה שמשודרות באינטרנט, אתה יכול להרשם אליהן ואז האייפון / אייפוד יכול לקחת את הפרקים איתך - כדי שתוכל לשמוע / לצפות בדרך)
אם במקרה שכחתי לסנכרן את האייפון לפני שיצאתי אני פשוט מוריד את הפרק ברשת - עם MobileCast.

האימייל האישי שלי (יותר מדוייק יהיה לומר כתובות האימייל האישיות שלי) מסתנכרנות דרך הרשת לאייפון שלי כמו גם ספר הכתובות שלי והיומנים האישיים שלי. (אישית אני עובד עם MobileMe אז יש לי גם אפשרויות Push - אבל גם עם השרותים של גוגל אפשר לעבוד מצויין)

בעבודה אנחנו עובדים עם Outlook - מכיוון שיש לנו שרת Exchange האימיילים שלי מסתנכרנים אוטומטית מול השרתים של העבודה, האייפון / אייפוד טאצ מאפשר הגדרות של VPN אם החברה דורשת - אצלנו אין צורך בכך.
כמובן שהיומן של העבודה מסנכרן גם הוא דרך הרשת מול האייפון (בצבע אחר על גבי תוכנת היומן של המכשיר) ומכיוון ששרת ה Exchange יכול לעבוד גם הוא ב Push - אימיילים וארועים נדחפים בזמן אמת לאייפון בכל מקום.

אישית התקנתי גם Terminal ו SSH - מה שמאפשר לי להכנס מכל מקום לשרתים שלנו אם יש איזה שהיא בעיה.

על מנת לעבוד על רשימות, רעיונות, רסיסי מידע - אני עובד עם Evernote - שרות רשת חינמי שמאפשר לערוך מסמכים בכל מקום, יש לו כמובן תוכנה לאייפון שמאפשר לעבוד איתו בכל מקום - ככה שאני מול המחשב בבית אני יכול לעבור על הרשימות שכתבתי בעבודה ולתקן / לשנות משהו.. למחרת בבוקר בפגישה אני יכול להציץ באייפון ולראות את השינויים שעשיתי בבית מכיוון שכל הנתונים מסתנכרנים כל הזמן.

אם אני צריך להעביר קבצים מהעבודה לבית (או בעצם לכל מקום) אני יכול להתחבר לאייפון שלי בכל מקום שיש בו WiFi ומחשב.
התוכנה Files (ישנן עוד כמה שמאפשרות את זה) הופכת את האייפון / אייפוד לכונן נייד ברשת ואני יכול להעתיק קבצים במקום אחד ולהוריד אותם במקום אחר -
התוכנה מאפשרת לי כמובן לראות את הקבצים האילו בכל זמן, ככה שאם זה מסמך word שלקחתי מהמשרד אני יכול לעיין בו בדרך הביתה - וגם אם זה אלבום חדש ב mp3 שלקחתי מחבר אני יכול להאזין אליו.

ועוד לא הזכרתי את המשחקים שיש לי על המכשיר, התוכנות החברתיות, ה GPS, תוכנות השרות וה system, המוסיקה ועוד ועוד"

יאהו, מיקרוסופט וגוגל - מלחמה על האינטרנט הקלאסי

אני מניח שכולם מכירים ויודעים על משחקי המכירה/קנייה של יאהו/מיקרוסופט ואם ההנחה שלי לא ממש נכונה אספר בקצרה על מה מדובר...

אז מסתבר שענקית התוכנה מיקרוסופט רצתה לקנות את יאהו לפני כמה זמן והגישה הצעה ליאהו לקנות אותה במחיר מסויים (אני לא אכנס לפרטים הכלכליים כי הם לא ממש מעניינים אותי) יאהו לא ממש רצתה במיוחד לאור העובדה שהחברה טענה שהיא שווה יותר, מיקרוסופט מצידה אמרה שהיא לא מתכננת להציע הצעה גבוהה יותר ואם יאהו לא תסכים להצעה מיקרוסופט מצידה פשוט תקנה את יאהו בצורה "אלימה" על ידי קניית המנייות שלה.

בשלב זה התחילו רעשים בתוך יאהו - מצד אחד העובדים לא ממש רצו שמיקרוסופט תקנה אותם, המנכ"ל של יאהו Jerry Yang לא רצה למכור בכלל (חלק מהמידע הזה הסתובב כשמועות) עד הסוף הידועה שבו יאהו דחתה את ההצעה וחתמה על הסכם מודעות עם גוגל (AdSense).

עד כאן הכל כבר היסטוריה - אבל השאלה שעולה היא מה הקשר של גוגל בכל העניין?

אז המניע הראשוני די ברור, גוגל כאחת המתחרות הרציניות על שוק הפירסום והחיפוש ברשת מאוד לא רוצה ששתי המתחרות הגדולות שלה ישלבו ידיים וירוצו כחברה אחת נגדה בתחום הזה, אסור לשכוח שהתנועה אל יאהו ברשת עדיין גדולה מאוד, גדולה מהתנועה אל גוגל... (שרות הדואר של יאהו גדול מזה של גוגל, Flickr גדול מפיקאסה וכו').

כשגוגל חתמה עם יאהו על הסכם הפירסום החדש (שנראה שיכניס ליאהו כ 800 מליון דולר בשנה) רבים טענו שהסיבה העיקרית של גוגל לחתימה הזו נובעת מהסעיפים שגוגל הכניסה לתוך החוזה הזה, סעיפים שמונעים כמעט לחלוטין אפשרות של עסקה כלשהיא עם מיקרוספוט בעתיד - אבל זה לכשלעצמו לא נראה לי הסיבה העיקרית למהלך הזה של גוגל.

יאהו חולשת על פלח שוק עצום בארה"ב, מה שאפשר לכנות ה"אינטרנט הקלאסי", רוב הגולשים של יאהו הם הגולשים הישנים אילו שמשתמשים באינטרנט באותה צורה כמו שמתשמשים בשרותים אחרים בעולם, מתרגלים למשהו ולא משנים אותו בקלות, בטח לא כמו בשרותי הרשת השונים שצצים כל יום ואנחנו, אנשי האינטרנט ה"צעירים", רצים להרשם ולנסות.

כבר זמן רב שגוגל רוצה להשתלט על השוק הזה (מי לא?!) אבל לא ממש מצליחה, למרות כל מה שאומרים על יאהו החברה עדיין מרוויחה כסף ומרות חוסר הכיוון וההחלטיות של יאהו הגולשים האילו לא ממש רצים לעזור את החברה והשרותים שלה.

הכנסת מודעות של גוגל לתוך השרותים של יאהו נותנת לגוגל מידע חסר תקדים על התנועה של משתמשים בתוך יאהו עצמה ותוך זמן קצת תוכל גוגל ללמוד על הרגלי הגלישה של משתמשי יאהו - מה בדיוק הם עושים באתר ולאן הם הולכים - המידע העיסקי הזה שווה הרבה יותר מזהב לגוגל ויכול להביא לה את ההבנה של איך להשתלט על אנשי האינטרנט הקלאסי.

אני רק מקווה שיאהו קבלו מספיק כסף בישביל העיסקה הזו ושהם ימצאו כיוון בקרוב לפני שגוגל יגנבו להם את הלקוחות.

עצור! יש לך שירים לא חוקיים על הנגן?! - מחשבות על מוסיקה בעידן החדש

הנושא הכי כבד בשוק המוסיקה קשור להורדות שירים בלתי חוקיות.
אירגוני המוסיקה בארה"ב ובעולם עובדים קשה כדי לצמצם את מימדיי המגפה שלא מראה סימנים של החלשות (אולי רק התעצמות) עוד מימיי נפסטר העליזים.

כתבה שפורסמה ב Times מספרת שלנערים מתבגרים יש כ 800 שירים לא חוקיים בנגן שלהם (בממוצע) ואני שואל את עצמי - מה זה אומר?

עוד זכורים לי הימים שהייתי תלמיד תיכון חולה מוסיקה, בימים של תהילת הדיסקים ועוד לפני שצורב היה משהו שאפשר להקנות בקלות.

אני זוכר את הארוחות שדילגתי והטרמפים שלקחתי על מנת לחסוך שקל לשקל בישביל לקנות דיסק חדש וכמובן את האושר שהייתי מפיק ממנו (בהנחה והוא לא היה דיסק מעפן - אז הייתי מתבאס לגמרי).

אני גם זוכר את החדווה שבגילוי נפסטר שאיפשרה לי להוריד מלא מלא מלא מלא מלא (תאמת לא כלכך מלא עם המודם האיטי שהיה למחשב הישן שלי דאז) שירים ב"חינם" ואת תחושת הגניבה שעד היום אני לא בטוח איך אני מרגיש לגבי העניין.

איפה אנחנו עומדים היום?
מוסיקה תמיד היתה ולטעמי תמיד תהיה חלק חשוב מהתרבות שלנו, מהדרך שלנו להרגיש ולהתרגש, מהדרך שלנו להתמודד ולגדול.

חברות התקליטים לקחו את המוסיקה לעצמם לפני כמה וכמה שנים מסיבות טובות מאוד, שבזמנו אני חושב שתרמו רבות למוסיקה ואיפשרו למוסיקאים להעלות את יכולת ההפקה שלהם ולהתרכז במה שבאמת חשוב למוזיקאים - האומנות שלהם.
אבל המציאות משתנה והקפיטליזם האמריקאי לוקח את השינויים לכיוונים שלו וחברות התקליטים הפכו למפלצת שבמקום לקדם את המוסיקה ואת האומנות והאמנים בלעה את האמנים, כבלה אותם בחוזים דרקוניים והכי גרוע הפכה ליצרנית המוסיקה על ידי יצור זן חדש של מוסיקה פופולארית שמתבססת על מוצרים, ג'אנר מוסיקלי שבו המוסיקה והיצירה לא נחשבת ומפיקים מייצרים זמר / דוגמן / מוצר שנמכר לכל המרבה במחיר.

אבל הציבור מטומטם והציבור משלם - עד לגבול מסויים.
הגבול הזה הגיע מזמן - ולציבור נמאס!
לציבור נמאס מאמנים פופולאריים שעושים מליונים (וגם מראים את זה) והדיסקים שלהם עדיין עולים 80 שח!
לציבור נמאס מההבטחות של חברות התקליטים (מישהו זוכר את יציאת ה CD ואת ההצהרות שיצאו אז שאמרו שהדיסק יחזיק לנצח ולא יהרס)
לציבור נמאס שדוחפים לו הגנות שונות ומשונות על המוסיקה שלו ומנסים לקבוע לו איפה ומתי הוא יכול לשמוע את המוסיקה שלו
לציבור נמאס שדיסק DVD שנקנה במדינה אחרת לא יכול לעבוד כמו שצריך בארץ כי יש Zones ל DVD
לציבור פשוט נמאס.

אז זהו? אין מה לעשות יותר?!
נכון להיום המצב די אבסורדי, אם מישהו רוצה רוצה לשמוע דיסק חדש שיצא הדרך הכי מהירה ובטוחה להגיע לדיסק הזה היא דרך רשתות שיתוף הקבצים, דקות מעטות של חיפוש באחד מהשרותי החיפוש ברשת יביא את האלבום המבוקש במגוון איכויות ומהירות אספקה יוצאת מהכלל, תוסיפו לזה את העובדה שהמוצר שתקבלו יגיע ללא הגבלות כל שהן ויעבוד בכל מקום שרק תרצו, במחשב, באייפוד, באייאודיו וגם ב CD של הרכב - כמו שאומרים אצלנו "שרות ללא פשרות".

תעשיית המוסיקה צריכה להתעורר ולתת מאבק ראוי לתופעה, לבזבז את הזמן על בתי משפט זה מטופש - זה גורם להמונים להרגיש טוב עם ההורדות שלהם, זה גורם לנו להרגיש שהתעשיה נגדנו ולנו לרצות להוריד עוד ועוד רק בישביל "להראות להם".

במקום זה על חברות התקליטים לעשות בדיוק להפך, עליהן להתאגד ולבנות חנות מוסיקה גדולה ומאוחדת, שתכלול את כל האמנים שרוצים להיות בה (אם כאילו ששייכים לחברות או אמנים עצמיים), חנות שתמכור שירים במחיר ראלי ומושך, חנות שתתן ערך מוסף:
שיתופי פעולה עם אתרי תוכן כמו allmusic.com.
שיתופים עם בלוגרי מוסיקה מובילים שנותנים ביקורות וסקירות על אלבומים.
קליפים של האמנים כמו ב youTube.
דרך לתקשר עם האמנים (כמו למשל מה שקורה ב last.fm)
להעיף לכל הרוחות את ה DRM המטופש שמנסים לדחוף לנו דרך האף.

מעבר לזה לאפשר למשתמשים להוריד את המוסיקה במגוון פורמטים ואיכויות (גם Lossless כמובן) ואפילו לרתום את טכנולוגית הביטטורנט על מנת להוריד מעלויות רוחב הפס של החנות.

כמובן שהחנויות שכבר פועלות (כמו החנות של Amazon) והחנות של אפל (iTunes) יכולות לתת פיתרון שכזה כבר היום אם חברות התקליטים יסכימו לשחרר את הרסן.

אני בטוח שבחנות מוסיקה כזו, שבו צרכן המוסיקה יקבל את המידע שהוא אוהב, ביחד עם המוסיקה שהוא אוהב ארוז יפה, באיכות טובה ובמחיר אטקטיבי יביא לאט לאט לשינוי בתודעה ויגרום לנו לקנות את המוסיקה שלנו וכולם יצאו נשכרים.

אז בא לציון גואל?!
לא ולא, אבל השינוי צריך לבוא מלמטה.. ויותר למטה מזה איאפשר.

לסיכום
זה ללא ספק היה פוסט ארוך - אולי ארוך מדי - אם יש לכם משהו לומר בנושא אתם מוזמנים להשאיר תגובות.

© Maggie May

© Maggie May
Originally uploaded by Photo_Aficionado.

Take a look at the picture and you'll know why its here.
A great B&W work - great composition and great tonal range.

kim

kim
Originally uploaded by erik_jamar.

Love the use of the two photos here - like saying all of this model and photographer in one frame.

Great light, great toned out version (love the portrait)

...clubbin vader....

...clubbin vader....
Originally uploaded by maneeacc.

Some times all you need is a cool idea, great looking model, superb light and frame...